מהי מחלת מקצוע?
הגדרתה של מחלת מקצוע הינה מחלה שעובד לקה בה עקב עבודתו או עיסוקו, כתוצאה מחשיפה לגורמים מזיקים (כימיקלים, ביולוגיים, פיזיקאליים וכו').
במרבית המקרים נגרמת מחלת מקצוע כתוצאה מחשיפה ממושכת, חוזרת ונשנית, לגורם התחלואה המזיק.
במסגרת צעדים למניעת מחלות מקצוע, יש לאתר את גורמי הסיכון במקום העבודה ובהתאם לפעול לסילוקו של אותו גורם או גורמים או לכל הפחות לצמצם השפעתו המזיקה של אותו גורם. יש לעשות זאת במהירות המרבית בטרם ייגרמו נזקים בריאותיים לכלל העובדים.
במקרים בהם עולה חשד למחלת מקצוע, מחובתו של המעביד לדווח באופן מיידי למפקח עבודה האזורי, וכן להודיע לרופא המחוזי במשרד הבריאות. במקרה של חשד למחלת מקצוע, תתבצע חקירה על ידי הממונה על הבטיחות במקום העבודה וכן על ידי אגף הפיקוח על עבודה.
מחלת מקצוע בהיבט משפטי
במקרים של מחלת מקצוע זכאי עובד לפיצוי מביטוח לאומי על פי הדינים השונים המסדירים מס' סעדים אפשריים ( תקנות 44-46 לתקנות הביטוח הלאומי, חוק הביטוח הלאומי ועוד).
ככל ועובד סבור כי מחלתו נגרמה באופן ישיר כתוצאה מעבודתו, עליו לפנות למרפאה תעסוקתית לצורך בדיקה אצל רופא תעסוקתי. בהתאם לקביעתו של האחרון, יש להגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי.
תביעה לביטוח לאומי
רצוי להיוועץ בעורך דין המתמחה בתחום בטרם הגשת התביעה, ואף בטרם מילוי מסמכים מקדימים!
הטעם נעוץ בכך שועדות מטעם ביטוח לאומי מחמירות במלאכת בדיקת זכאותו של עובד כי מחלתו תוכר כמחלת מקצוע ולעיתים נגרם נזק בלתי הפיך להליך כבר בשלביו הראשונים באין עו"ד מייצג.
בטרם הגשת תביעה לביטוח לאומי יש להבין כי לא כל מחלה הנגרמת במהלך עבודה תיחשב כמחלת מקצוע בראי הוראות הדין.
בתקנות ביטוח לאומי קיימת רשימת מחלות מקצוע המונה כ – 40 מחלות המזכות בסעד מביטוח לאומי.
בין מחלות המקצוע מופיעות מחלות כגון סוגי סרטן שונים כדוגמת סרטן העור שהסיכון לחלות בו עולה כתוצאה מחשיפה לקרני השמש, מחלות עצבים, מחלות גידים, מחלות ריאה כתוצאה מחשיפה לחומרים כימיים מסוכנים הגורמים בין השאר להרעלות, בעיות שמיעה עקב חשיפה לרעשים ברמות דציבל גבוהות, מחלות אורתופדיות ועוד. להוכחת תביעתו של עובד הטוען כי מחלתו הינה מחלת מקצוע לפי ס' 85 לחוק ביטוח לאומי, עליו להוכיח קשר סיבתי בין מחלת המקצוע הנטענת ממנה הוא סובל לבין אופי עיסוקו וכן כי אין לאותו עובד רקע מולד להיתכנות המחלה.
הוכחת קשר סיבתי אינה דבר של מה בכך ועל כן רצוי כאמור לעיל, להיעזר בעורך דין הבקיא בתחום כבר מהשלבים הראשונים של הגשת התביעה. לאחר הגשת התביעה, דנה בה ועדה מטעם ביטוח לאומי בכדי לקבוע זכאות לאחוזי נכות (זמניים או קבועים) ככל והתביעה הוכחה.
לרשות תובע שבבסיס תביעתו סעד בשל מחלת מקצוע, קיימים מס' סעדים מביטוח לאומי: פיצוי חד פעמי (9%-19% אחוזי נכות), קצבה חודשית (20% אחוזי נכות ומעלה) על פי תחשיב שכר העובד המוכר על ידי ביטוח לאומי.
סעדים נוספים כוללים בין השאר החזר הוצאות שיקום ועוד.
לגבי עובדים שחלו במחלת מקצוע שאינה מופיעה ברשימה, הורחבה לכדי הלכה הפרשנות בתחום תאונות עבודה, כך שתחת הגדרת תאונות עבודה ניתן עתה להכניס תאונות הנגרמות כתוצאה מגורמים "שאינם נראים לעין" וכתוצאה מחשיפה ו/או שימוש בהם חלה העובד.
ככל ומחלת המקצוע הנטענת אינה מנויה ברשימה האמורה, יש להגיש תביעה לביטוח לאומי במסלול "מיקרוטראומה" – תוצר ההלכה המרחיבה.
עיתוי הגשת התביעה לביטוח לאומי חשוב ביותר שכן לאחר שנה ממועד בו התגלתה המחלה, עורך ביטוח לאומי קיזוז בגין איחור בהגשת התביעה.
תביעה נזיקית נגד המעביד
תובע החולה במחלת מקצוע ו/או במחלה שאינה מופיעה ברשימת מחלות המקצוע, יגיש תביעה נוספת מלבד זו המוגשת נגד ביטוח לאומי נגד המעסיק ו/או הגורם המזיק על פי פוליסת חבות מעביד.
חשוב להדגיש כי מומלץ להגיש התביעה נגד המעביד רק לאחר קבלת התביעה כי המחלה מוכרת כמחלת מקצוע בביטוח לאומי, לרבות קבלת אחוזי נכות.
להבדיל מהגשת תביעה בביטוח לאומי, תביעה נגד מעביד בעילת מחלת מקצוע ניתן להגיש הגם אם המחלה אינה נמצאת ברשימת מחלות המקצוע הקבועה בתקנות. בתביעה נגד המעסיק ייטען בין השאר כי המעסיק לא סיפק את התנאים הראויים ו/או לא מילא אחר חובתו באופן סביר למנוע את הסיכונים בעטיים נגרמה המחלה.
לסיום חשוב לציין כי גם בהגשת תביעה נגד מעסיק יש להזדרז ולהגישה בסמוך לאחר קבלת אחוזי הנכות מביטוח לאומי, וזאת בכדי להימנע מהתמודדות מול טענת התיישנות המועלית באופן שכיח.